הימים הראשונים של תחילת החפירות מטעם האוניברסיטה העברית באזור העופל סמוך לכותל הדרומי של הר הבית היו רגילים למדי, איש לא הכין את החופרים למה שהיה עתיד להיחשף בתוך כמה רגעים.

"פתאום אחד העובדים ניגש אליי בהתרגשות", מספרת ד"ר אילת מזר, "אילת, את חייבת לגשת ולראות משהו מקרוב!" חשבתי לעצמי שמדובר בעוד ממצא רגיל והשבתי שאבוא מאוחר יותר, אבל הוא התעקש: "אילת את חייבת לבוא עכשיו!".

אילת והחופר ניגשו לאזור החפירה, מתחת לעפר היה ניתן להבחין בנצנוץ של לוח זהב גדול למדי. לאחר שהחופרים ניקו והסירו את העפר באטיות וביסודיות, תוך כדי שהם מתחלפים ביניהם בעבודה, ברצותם לקחת חלק ברגע ההיסטורי הנדיר הזה, הם זיהו בבירור מדליון זהב שעליו חקוקה מנורת שבעת הקנים. המפגש עם המדליון העתיק גרם לחופרים התרגשות שקשה לתארה במילים.

קוטר המדליון כעשרה ס"מ והוא עשוי זהב טהור. ככל הנראה שימש המדליון כקישוט לספר תורה. מדליון זה בן למעלה מאלף וארבע מאות שנים, והוא הקדום ביותר שנתגלה מעולם. על המדליון תבליט של מנורת שבעת הקנים, ומשני צדיה חקוקים שופר וספר תורה. עם המדליון נמצאו גם 36 מטבעות זהב, זוג עגילי זהב וכלי כסף.

תבליט המנורה מסמל את הכמיהה העזה לבניין בית המקדש שחשו הגולים ששבו לארץ. תקופת שיבת ציון התאפיינה בקשיים כלכליים ולוגיסטיים גדולים מאוד, בעוינות של האוכלוסייה המקומית, בבצורות קשות ובאכזבות אל מול זיכרון ימי הבית השני. המנורה סימלה עבורם סמל שיש לשאוף אליו בחשכת הגלות.

ככל הנראה, המדליון הובא לירושלים על ידי שליחי הקהילה היהודית שהגיעו לירושלים בתקופת הכיבוש הפרסי מידי הביזנטים, כאשר לראשונה מאז חורבן הבית השני הותר ליהודים לשוב ולהתגורר בירושלים. השלטון הפרסי, אשר שלט בארץ ישראל במאה הרביעית איפשר ליהודים להתיישב מחדש בארץ, אך עם הזמן הפנה להם עורף והפקיר אותם להתנכלויות הנוצרים מסיבות פוליטיות. בסופו של דבר, היהודים נאלצו לברוח והחביאו את אוצר הזהב. אלף וארבע מאות שנים המתין המדליון מוטמן באדמה, סמוך לכותל הדרומי. אימפריות באו והלכו – בית אומיה ובית עבאס, צלבנים, איובים, ממלוכים ועת'מאנים. והנה, לאחר אלף וארבע מאות שנים התגלה האוצר הזה ושב לרשות העם היהודי בירושלים המתחדשת.

עבור אילת מזר מדובר בסגירת מעגל פרטי. היא עצמה קרובת משפחה של פרופ' נחום סלושץ, שבשנת 1921 מצא מנורה מפוסלת באבן בחפירות בית הכנסת בחמת טבריה, בחפירה הראשונה שנערכה על ידי יהודים תושבי הארץ בישראל, ובעקבות זאת הפכה לסמל החברה לחקר ארץ ישראל ועתיקותיה. סבה הוא בנימין מזר, שחפר בבית שערים מטעם החברה לחקר ארץ ישראל ועתיקותיה ומצא במערות הקבורה עיטורים רבים של המנורה.

"גילוי אוצר המנורה", מסכמת אילת מזר, "מבטא וממחיש את הכמיהה הבלתי פוסקת של העם היהודי לדורותיו לגאולה ולתחייה במולדתו"

לפרטים נוספים אודות קולקציית אוצר המנורה לחצו כאן