בלב מערה בכתף הינום התגלה ממצא נדיר ומרגש: שתי לוחיות כסף זעירות, מגולגלות כמו מגילות קטנות. במרכזן – חלל קטן עם מקום להשחיל פתיל, על מנת שיוכלו לענוד את הלוחית על הגוף. על אחת הלוחיות חרוטים פסוקי 'ברכת הכוהנים' המוכרים לנו מספר במדבר. הלוחית ששימשה כתכשיט או כקמע מתוארכת לסוף תקופת בית המקדש הראשון, והיא העדות הארכיאולוגית הקדומה ביותר לפסוקים מן המקרא.
בחפירות עיר דוד, בשטח ארמונה של הלני המלכה, נמצא עגיל זהב משובץ פנינים ואבני אמרלד. איכותו של העגיל המוזהב שהשתמר בצורה יוצאת דופן, הובילה להשערה כי הוא היה שייך לאישה אמידה, בת המעמד החברתי הגבוה בתקופה הרומית. האם היה זה עגילה של הלני המלכה ממש? ואולי של מישהי מקרובותיה? על כך קשה להשיב, אולם ברור כי התכשיט המיוחד שימש השראה גם לדורות הבאים, ועד לימינו אנו!
פריט ארכיאולוגי שזמנו אינו ידוע, סמל כינור דוד קטן אשר ככל הנראה שימש כתכשיט. פריט זה נחשף במהלך סינון עפר מהר הבית. על פי המסורת, לדוד המלך הייתה יכולת מופלאה של נגינה בנבל, זהו אחד הסמלים המזוהים ביותר עם תקופת מלכותו יחד עם ה"מגן דוד". בתנך מופיע כי דוד המלך היה מנגן לפני שאול ב"כינור דוד" כאשר רוחו של האחרון הייתה רעה עליו.
